חתונה

30 שנה אחר כך: 5 כלות חולקות את זיכרון החתונה שהוקירו במשך כל השנים

30 שנה אחר כך: 5 כלות חולקות את זיכרון החתונה שהוקירו במשך כל השנים

זיכרון הוא דבר מצחיק. זה נכשל בנו, מנחם אותנו ולעתים קרובות נמשך לרגעים שהכי פחות היינו מצפים להם. אמנם טבעי שיש אוסף גדול של זיכרונות מיום חתונתכם (אתם יודעים, יום חשוב למדי), אך חשבנו שיהיה מעניין לסקר אוסף של נשים נשואות במשך למעלה משלושה עשורים, ולשאול אותן שאלה פשוטה: מה האם הזיכרון היחיד מיום חתונתך שבולט לך בצורה הכי חיה, עד היום? הנה מה שהיה להם לומר.

"אני אפילו לא צריך לעצום את עיניי כדי להסיע את עצמי בחזרה לחדר ההוא, באותו היום, באותו הרגע. אד, בעלי, שר לי את 'השיר של אנני' של ג'ון דנוור במהלך קבלת הפנים שלנו לחתונה. היינו כה מרוכזים זה על זה, ממש ב'רגע ', כמו שהעולם עצר לכמה דקות יקרות. "- לין קלוד

"עמדתי עם אבי בכנסייה לפני שנפתחו הדלתות הכפולות והלכנו במעבר. אבי הביט בי ואמר 'אתה נראה יפה והולך לאט עכשיו, זה הרגע שלך'. זו תחושה מדהימה לראות את כל העיניים כלפיך ואורחים מחייכות ומפגינות רגש כשאתה חולף על פניהם. "- איילין חגי

"אבי דיבר איתי רגע לפני שהלכתי במעבר. הוא פנה אלי ואמר 'שמע, אם אתה רוצה לבטל את זה ולהיכנס איתי למכונית ולנסוע משם, זה בסדר.' הוא אמר שאני לא צריך להיות נבוך או לדאוג מהכסף שהוציא, הוא אמר שהאושר שלי הוא הדבר החשוב ביותר עבורו, אמרתי לו כמובן שאני רוצה לעבור עם זה. הבנתי שזה צריך הרבה אומץ לו לומר את זה מכיוון שאמא שלי הייתה כמעט רוצחת את שנינו אם היינו עוזבים. אני אוהבת שלא היה אכפת לו מכלום יותר מאשר לרצות את החיים הטובים ביותר עבורי. " - ג'יל בארלה

"הסרתי את מעטה החתונה שלי זמן קצר מדי אחרי הטקס! זה היה באורך מלא והמשיכו לדרוך עליו כך שהיה לי אידיוט ראש חינני (לא) בכל פעם שמישהו דרס עליו. אז כל התמונות שלי במהלך קבלת הפנים הן אני בלי הרעלה ואני נראה כאילו אני סתם מישהו שניסה לבוש שמלת כלה ועצר את המסיבה במסיבה הנהדרת הזו. בתור הערה צדדית, זה לא שינה קצת, אהבת המשפחה והחברים ו תזמורת מדהימה בת 10 חלקים גמרה על כל חוסר ביטחון שהיה לי. "- קרול קוצץ

"עומדת בכניסה לכנסייה עומדת ללכת במורד המעבר עם אבי. אני זוכר שראיתי את אחותי, שהייתה משרתת של כבוד, הלכה לפניי שהבחנתי בתנועתה ובצבע שמלתה כמו גם באור שהשתקף מעל הבד (סאטן בצבע קרח). אני זוכר שראיתי את פניהם של בני משפחה וחברים מסתכלים עלי בציפייה וראיתי את פרנק, בעלי, עומד ליד המזון עם השושבינים שלו. אני זוכר שנטל את זרועו של אבי, שאף עמוק ולקח את צעד ראשון לכנסייה. " - סינתיה אוונס